הדבורים

דבורת הדבש היא חרק חברתי שחי בכוורת, ובעלת רמת האבולוציה הגבוהה ביותר בקרב המאביקים.

יש לו טווח טיסה ארוך מאוד (עד 1.5 ק”מ בממוצע), פרק זמן ארוך מאוד של פעילות (בין אביב לסתיו) והוא משולב במושבה של 6,000 עד 10,000 לוקטות.
היא מערבבת את האבקה עם הצוף. הכדורים נישאים בסלסילות האבקה על רגליו האחוריות.

דבורת בר, האוסמיה היא רוב הזמן בודדה ומקננת מתחת לאדמה או מעל הקרקע.


פעילה גם בתנאי אקלים קשים (קור, גשם), היא מעדיםה בצורה ברורה את עצי הפרי והיא יעילה יותר כמאביקה: יש לה יותר שערות להצמדת אבקה (בעיקר על הבטן), היא עפה בין השורות וכו’.

מלבד דבורת הדבש והאוסמיה, או הבומבוס (Bombus lapidarius), חרקים מאביקים אחרים ממלאים תפקיד במטע, ביניהם הרחפניים (הניזונים מצוף ואבקה, ושהזחלים שלהם ניזונים מחרקים מזיקים כמו כנימות), צרעות וכו’.

הם חיוניים למגוון הביולוגי וליציבותן של מערכות אקולוגיות.